כשהשותפות נשברת: מה עושים כשסכסוך עסקי משתק את החברה

1. "תקנון חברה סטנדרטי" שרשם החברות מספק לא נועד להגן על שותפים בשעת משבר. הוא לא קובע מה קורה כשאחד השותפים רוצה לצאת, לא מסדיר מי מעריך את שווי החברה ולא מגדיר מנגנון פרידה הוגן.
2. פקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975, מחילה ברירות מחדל שיכולות להפתיע: בהיעדר הסכם שותפות, כל שותף זכאי לחלק שווה ברווחים  ללא קשר למי השקיע יותר, עבד יותר או סיכן יותר.
3. בעל מניות מיעוט שמגלה שמסתירים ממנו מידע, מדירים אותו מהחלטות או מנהלים את החברה לרעתו  יכול לתבוע סעד ישיר בבית המשפט הכלכלי.
4. שותפים שווים (50/50) ללא מנגנון שובר שוויון יכולים לשתק את החברה לחלוטין מבלי להפר חוק.
5. כל שותף יכול לדרוש את פירוק השותפות בכל עת  גם אם שאר השותפים מתנגדים. כך קובע סעיף 41(א)(3) לפקודת השותפויות.

איך מגיעים לנקודה שבה שותפים תובעים זה את זה?

בתחילה היה רעיון. אחריו הגיעה שותפות. ואז, לרוב אחרי שנים של עבודה משותפת, צצה מחלוקת קטנה שהפכה לגדולה  על חלוקת רווחים, על כיוון אסטרטגי, על מינוי מנהל, על מי עובד יותר קשה. החברה לא נשברת מפני שאחד השותפים הוא אנטגוניסט מטבעו. היא נשברת מפני שלא היה מסמך שקבע כיצד מתמודדים עם חילוקי דעות.

כשאין הסכם מייסדים מפורט, כשהתקנון הוא הגנרי שסיפק עורך הדין בעת ההקמה, וכשאין מנגנון מוסכם לגבי פרישה, פיטורים, הערכת שווי או עזיבה  כל אחת מהשאלות האלה יכולה להפוך לחזית משפטית.

מה קובעת פקודת השותפויות כשאין הסכם

פקודת השותפויות קובעת כללים דיספוזיטיביים  כלומר, כללים שחלים אוטומטית בהיעדר הסכם אחר. חלקם יכולים להפתיע מאוד:

סעיף 30 לפקודה קובע כי הזכויות והחובות ההדדיות של השותפים ניתנים לשינוי בהסכמת כל השותפים  ושההסכמה יכולה להיות גם משתמעת ממהלך העסקים. במילים אחרות: גם הנהגה שנקבעה בפועל, ללא מסמך חתום, יכולה ליצור מחויבות משפטית.

סעיף 35 לפקודה מטיל על כל שותף חובת נאמנות מלאה כלפי שאר השותפים: הוא חייב לתת דין וחשבון על כל טובת הנאה שהפיק ללא הסכמתם מכל עסקה הנוגעת לשותפות. חובה זו חלה גם לאחר פירוק השותפות, כל עוד עסקיה לא הושלמו.

סעיף 41(א)(3) לפקודה מעניק לכל שותף את הזכות לדרוש את פירוק השותפות בכל עת, גם אם אין לכך הסכמה של שאר השותפים  ובית המשפט יוסמך להורות על פירוקה. זהו כלי עוצמתי שיכול לשמש גם ככלי לחץ בסכסוך, ומי שאינו מודע לו עלול להיות מופתע כשהשותף שכנגד מפעיל אותו.

מה קובע החוק כשמגיעים לבית משפט

סעיף 191 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, מעניק לבעל מניות שנפגע מקיפוח את הזכות לפנות לבית המשפט ולבקש סעדים מתאימים. בית המשפט מוסמך, בין היתר, לתת הוראות בדבר אופן ניהול החברה, לכפות רכישת מניות המיעוט בתמורה הוגנת, ובמקרים קיצוניים  לפרק את החברה.

הפסיקה פירשה את מושג "הקיפוח" באופן רחב. בית המשפט העליון קבע בע"א 4588/19 כי כאשר מתגלע משבר אמון עמוק בחברה שמתנהלת למעשה כשותפות, בית המשפט רשאי להורות על היפרדות בין בעלי המניות בדרך של התמחרות  אפילו אם הסכם בין הצדדים קבע מנגנון אחר.

נקודה שרוב בעלי המניות אינם מודעים לה: גם שותפים שווים  50/50  יכולים להיות בסיטואציה שבה כל אחד מהם חש שהוא המיעוט המקופח. המבחן אינו פורמלי בלבד, אלא עניין של מה שהוגן בנסיבות הקונקרטיות.

הטעות הנפוצה: להגיב מהר מדי ולא מחושב מספיק

כשפורץ משבר, הדחף הטבעי הוא לפעול מיידית  לשלוח מכתב, לזמן אסיפה, לתבוע. אבל צעד ראשון לא מחושב יכול לסגור דלתות שהיו פתוחות. מסמכים שנחתמים בכעס, פרוטוקולים שנוסחו בחיפזון, עסקאות שנסגרו בלחץ  כולם עלולים לשמש ראיה כנגדכם בהמשך.

לפני כל פעולה: תעדו. שמרו כל דוא"ל, כל החלטה שהתקבלה, כל עסקה שנראית חריגה. ויכוח על ניהול חברה הוא בסופו של דבר ויכוח ראייתי, ומי שמתאפק ומתעד  מגיע למשא ומתן ולבית משפט עם יתרון משמעותי.

בתיק שייצג משרדנו (ת"א 38774-12-16  וובר נ' רואש ואח') נדרש בית המשפט המחוזי בתל אביב לשאלה כיצד מוכיחים שותפות עסקית שמעולם לא נרשמה ולא תועדה. הצדדים ניהלו יחד עסקים במשך שנים  ללא הסכם, ללא רישומים מסודרים, ולעיתים ללא דיווח לרשויות בזמן אמת. בית המשפט קבע כי הודאת הנתבע בחקירה, שאמר שראה בתובע שותף, מהווה הוכחה מספקת לקיום שותפות  אך הדרך להוכחה הייתה ארוכה ויקרה. בית המשפט ציין מפורשות כי הבחירה לנהל עסקים על בסיס הסכמות בעל-פה, ללא רישומים מסודרים, אינה מהלך נטול קשיים וסיכונים.

הסכם מייסדים: המסמך שאנשים מזלזלים בו עד שהם צריכים אותו

הזמן הנכון לטפל בסכסוך עתידי הוא לפני שהסכסוך קיים. הסכם מייסדים מפורט  שקובע מנגנוני קבלת החלטות, הסדרי פרישה, הערכת שווי מוסכמת, תרחישי מחלה ואי-כשירות, וכן מנגנוני יציאה מסודרים  הוא המסמך שמכריע מי ינצח ומי ייפגע, הרבה לפני שפותחים כל הליך.

חשוב לדגיש: הסכם מייסדים שמנסח עורך דין שאינו מתמחה בדיני חברות ושותפויות עלול להיות גרוע מאי-קיום הסכם כלל  מסמך שנוסח בחיפזון, שלא צופה תרחישי קצה, שמכיל סעיפים סותרים, יכול ליצור מחלוקת גדולה יותר מזו שנועד למנוע. ניסוח הסכם מייסדים ראוי הוא עבודה של מומחה בתחום דיני התאגידים  לא שירות צדדי שאפשר לרכוש בזול.

אם הסכסוך כבר כאן, כל יום שמחכים בו מבלי לפעול בצורה מחושבת הוא יום שהצד השני אולי פועל. לא תמיד הפתרון הנכון הוא תביעה  לפעמים גישור או בוררות מייצרים תוצאה טובה יותר, מהירה יותר, ומבלי שהחברה תיפגע בדרך.

מתמודדים עם סכסוך בתוך חברה, או רוצים לבנות את יחסי השותפות על בסיס איתן לפני שהבעיות מגיעות? אפשר לשאול.

© תדהר צור – משרד עורכי דין | המאמר נועד למידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי פרטני.