פגעו בשמכם? כך תגנו על עצמכם — ומדוע לא צריך להוכיח נזק כדי לתבוע

1. לתבוע בגין לשון הרע אפשר גם בלי להוכיח שנגרם נזק כלשהו — החוק קובע במפורש פיצוי סטטוטורי לכל פרסום פוגעני שהוכח.
2. פרסום בקבוצת וואטסאפ סגורה הוא “פרסום” לכל דבר ועניין לפי חוק איסור לשון הרע — גם אם הקבוצה כוללת רק עשרה אנשים.
3. גם חברה ועסק יכולים לתבוע בגין לשון הרע — החוק מגדיר “אדם” כיחיד או תאגיד.
4. אם המפרסם פעל בכוונה לפגוע — הפיצוי המקסימלי שניתן לתבוע ללא הוכחת נזק מוכפל.
5. עצם הגשת תביעת לשון הרע — ולעתים גם איום מהימן בה — מביאה פעמים רבות להסרת הפרסום ולהתנצלות, הרבה לפני שבית המשפט מכריע.

מה נחשב לשון הרע לפי החוק

חוק איסור לשון הרע, תשכ”ה-1965, מגדיר בסעיף 1 לשון הרע כדבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני אחרים, לעשות אותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג, לפגוע במשרתו, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו, או לבזותו בשל מעשיו, התנהגותו או תכונות המיוחסות לו.

שימו לב לניסוח: המבחן אינו אם נגרם נזק בפועל, אלא אם הפרסום “עלול” לגרום לכך. גם ביקורת עסקית שקרית שנכתבה ברשת, גם הפצת שמועה בקרב לקוחות, וגם ציוץ ברשת החברתית שמייחס מעשה שלא נעשה — כולם יכולים לעמוד בהגדרה.

הכלי החזק: פיצוי ללא הוכחת נזק

הקושי המסורתי בתביעות לשון הרע היה שנזק לשם טוב קשה להוכחה. כמה לקוחות נרתעו? כמה הכנסות הלכו לאיבוד? בשנת 1998 תוקן החוק ונוסף סעיף 7א, שחולל שינוי של ממש: בית המשפט רשאי לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי ללא הוכחת נזק — שסכומו הבסיסי עמד בחקיקה על 50,000 שקלים, ובהצמדה למדד עומד כיום על כ-80,000 שקלים לכל פרסום.

כאשר הוכח שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע — מכוח סעיף 7א(ג) — הפיצוי המקסימלי מוכפל, ומגיע לכ-160,000 שקלים לכל פרסום. ובית המשפט העליון הבהיר ברע”א 3832/11 פישביין נ’ בומבך (פורסם בנבו) כי סכום זה הוא רף עליון בלבד — ומעליו ניתן לתבוע פיצוי גבוה יותר אם מוכח נזק בלתי ממוני.

בית המשפט העליון עמד על תכלית הסעיף ברע”א 2855/20 פלוני נ’ פלוני (פורסם בנבו, 2022): תכלית דיונית — להקל על הנפגע להוכיח את תביעתו; ותכלית הרתעתית — להניא ממפרסמי לשון הרע שיפיצו תכנים פוגעניים במרחב הציבורי.

לשון הרע ברשת — מה שצריך לדעת

רשתות חברתיות, קבוצות וואטסאפ, ביקורות ב-Google וב-Facebook — כל אלה הפכו לזירה שבה לשון הרע מופצת בקלות ובמהירות. כמה נקודות שחשוב להבין:

תפוצה משפיעה על גובה הפיצוי. הפסיקה קבעה שבית המשפט מתחשב בהיקף תפוצת הפרסום בעת פסיקת הפיצוי — פוסט שנצפה על ידי אלפים שונה מהותית ממסר שנשלח לעשרה מכרים. אך גם פרסום בקבוצה סגורה עשוי לעלות כדי לשון הרע.

ריבוי פרסומים. מה קורה כשמישהו מפרסם שוב ושוב? בית המשפט העליון קבע ברע”א 2855/20 שלושה מבחני עזר לשאלה האם מדובר באותה לשון הרע (המזכה בפיצוי פעם אחת) או בפרסומים נפרדים (המזכים בפיצוי נפרד לכל אחד): מרחק הזמן בין הפרסומים, שונות הנמענים, ושונות התוכן.

חברות ועסקים יכולים לתבוע. מכיוון שסעיף 1 לחוק מגדיר “אדם” ככולל תאגיד, עסק שנפגע מביקורת שקרית, מהפצת שמועה מזיקה, או מפרסום שמטרתו להכפיש את שמו המסחרי — יכול לתבוע בגין לשון הרע בדיוק כמו יחיד.

ההגנות שעשויות לעמוד לנתבע

לא כל ביקורת שכואבת היא לשון הרע. החוק מכיר בשורה של הגנות, שהחשובות בהן הן:

אמת דיברתי: ההגנה מחייבת הוכחה של שני תנאים מצטברים — שהדבר שפורסם היה אמת, וכי היה בפרסום עניין ציבורי. הנטל מוטל על המפרסם, לא על הנפגע. אמונה כנה שהדבר אמת אינה מספיקה — יש להוכיח זאת בראיות.

תום לב: ביקורת לגיטימית על עניין שנוגע לציבור, חוות דעת על עסק, או דיווח נאמן — עשויים לחסות תחת הגנת תום הלב. הגנה זו מורכבת ותלויה בנסיבות, ואינה מעניקה חסינות גורפת.

אזהרה לצד השני של המטבע: תביעת לשון הרע שמוגשת שלא לשם הגנה על שם טוב, אלא כדי להשתיק ביקורת לגיטימית — עלולה להוביל לתוצאה הפוכה. בתיק שייצג משרדנו (ס”ע 5060-02-11 — טבקמן ואח’ נ’ אור סיטי נדל”ן בע”מ ואח’) הגישה חברת נדל”ן תביעת לשון הרע של 2.55 מיליון ₪ נגד עובדים שהביעו ביקורת — ימים ספורים לאחר שהוגשה נגדה תביעת זכויות עובדים. בית הדין קבע כי הביקורת שהביעו העובדים היא הבעת דעה לגיטימית, דחה את התביעה — ופסק 250,000 ₪ הוצאות כדי להוקיע שימוש בהליכים משפטיים ככלי להשתקה. תביעת לשון הרע שמוגשת מניע פסול, אינה מגינה — היא חושפת.

מדוע שווה לפעול — ומה חשוב לבדוק לפני כן

ע”א 7426/14 פלונית נ’ דניאל (פורסם בנבו, 14.3.2016) ביסס את העיקרון שפסיקת פיצויים בדיני לשון הרע נושאת גם תכלית חינוכית-הרתעתית, ובוחנת לא רק את נקודת המבט של הנפגע אלא גם את חומרת מעשה המזיק. הפסיקה מראה מנעד רחב של פיצויים — מפסקי דין של עשרות אלפי שקלים ועד פסקי דין של מאות אלפים.

לפני שמגישים תביעה, שני דברים שחשוב לבדוק: ראשית, האם למי שפרסם יש יכולת כלכלית לשאת בפיצוי — פסק דין נגד מי שאין לו נכסים קשה לגבייה. שנית, האם יש ראיות מתועדות לפרסום — צילומי מסך עם חותמת תאריך, שמירת קישורים, עדים. ראיות שנאספות מיד לאחר הפרסום הן בדרך כלל האיכותיות ביותר.

מישהו פרסם עליכם דברים שאינם אמת ופגעו בשמכם או בעסקכם? כדאי לבדוק מה עומד לרשותכם לפני שהפרסום ממשיך להפיץ.

© תדהר צור – משרד עורכי דין | המאמר נועד למידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי פרטני.