שוק ההון - מה כל בעל עסק ומשקיע חייבים לדעת לפני שהם נכנסים

1. כל אדם שיש לו “מידע פנים” על חברה ציבורית – מידע מהותי שטרם פורסם לציבור – אסור לו לסחור במניות החברה על בסיס אותו מידע. זה נכון גם לעובד זוטר ששמע שיחה במסדרון, לא רק למנכ”ל.
2. הרצת מניות – קנייה ומכירה של מניות שנועדה ליצור מצג שווא של פעילות מסחר ערה – היא עבירה פלילית חמורה שדינה עד חמש שנות מאסר.
3. חברה ציבורית חייבת לפרסם “דיווח מיידי” על כל אירוע מהותי ברגע שהוא קורה. מי שמאחר, מסתיר או מסלף – חשוף לאחריות פלילית ואזרחית.
4. תביעה ייצוגית בתחום ניירות ערך היא כלי אמיתי. משקיע שהופרעו זכויותיו יחד עם אלפי אחרים – יכול להגיש תביעה שתכסה את כולם.
5. רשות ניירות ערך היא גוף אכיפה עם שיניים. היא רשאית לחקור, לדרוש מסמכים, להטיל עיצומים כספיים ולהגיש כתבי אישום.

מדוע שוק ההון הוא לא רק עניין של בעלי חברות ציבוריות

גם בעל עסק פרטי שמתכנן לגייס הון, משקיע שרוכש אג”ח, ספק שמוכר לחברה ציבורית – כולם עשויים למצוא עצמם בחיכוך עם כללי שוק ההון. ספק שמקבל מידע מהותי מחברה ציבורית שהיא לקוח שלו ואז סוחר במניותיה – עלול למצוא עצמו בחקירת מידע פנים. משקיע שרכש תעודות סל ומגלה שהגוף שניהל אותן פעל בניגוד עניינים – יכול להגיש תביעה ייצוגית.

שלושה איסורים מרכזיים שחוק ניירות ערך קובע

מידע פנים – סעיף 52ג לחוק ניירות ערך, תשכ”ח-1968, אוסר על מי שיש לו מידע מהותי שלא פורסם לציבור לסחור בניירות הערך של אותה חברה. מידע “מהותי” הוא מידע שמשקיע סביר היה מייחס לו חשיבות בהחלטתו אם לקנות או למכור. רכישת חברה, מינוי מנכ”ל חדש, תוצאות ניסוי קליני – כל אלה, לפני הפרסום, הם מידע פנים.

הרצת מניות ומניפולציה – סעיף 54 לחוק אוסר על השפעה בדרכי תרמית על תנודות שערי ניירות ערך. זה כולל לא רק עסקאות פיקטיביות מתואמות, אלא גם עסקאות אמיתיות שמטרתן היחידה היא להשפיע על השער – לא על בסיס שיקולים כלכליים כנים. הפסיקה קבעה שהיסוד הנפשי – הכוונה – הוא שהופך פעולת מסחר לבלתי חוקית.

חובת הגילוי – חברה ציבורית חייבת בשקיפות מלאה. דיווח מיידי על אירועים מהותיים, דוחות כספיים שנתיים ורבעוניים, דיווח על שינויי שליטה ועל עסקאות עם בעלי עניין. הסתרת מידע מהותי מהציבור – גם כשאין כוונה להרוויח מכך – היא הפרה.

הפרשה שהדהדה בכל שוק ההון – דנקנר נ’ מדינת ישראל

בע”פ 220/17 נוחי דנקנר נ’ מדינת ישראל, שנגמר בפסק דין של בית המשפט העליון מיום 29.8.2018, נדונה אחת מפרשות התרמית הכלכלית החמורות ביותר שנדונו בישראל.

הרקע: בפברואר 2012 עמדה חברת אי.די.בי, שנוחי דנקנר היה בעל השליטה בה, בפני הנפקה ציבורית קריטית לגיוס כ-321 מיליון שקל. שוק ההון לא האמין בחברה – המניה ירדה. דנקנר חשש שההנפקה תיכשל.

מה שקרה: לפי קביעת בית המשפט, דנקנר וקולגה שלו, איתי שטרום, תיאמו ביניהם שהאחרון יבצע רכישות מסיביות של מניות אי.די.בי בבורסה – בהיקף של כ-42 מיליון שקל – כדי ליצור ביקוש מלאכותי, להעלות את השער ולשדר לציבור שיש גורמים חיצוניים שמאמינים בחברה. דנקנר אף התקשר לבנק הבינלאומי וביקש שיאשרו אשראי חריג לשטרום ללא ביטחונות. ההנפקה צלחה – הציבור רכש מניות במחיר שהושפע מהמניפולציה.

התוצאה: דנקנר הורשע בהרצת מניות, בהנעת הציבור לרכוש ניירות ערך בתרמית, ובעבירות נוספות. בית המשפט המחוזי גזר עליו שנתיים מאסר. בית המשפט העליון, לאחר ערעור המדינה, החמיר את העונש לשלוש שנים, ואת עונשו של שטרום לשנתיים.

השופט מינץ קבע בפסק הדין: “התערבות מלאכותית בכוחות השוק באמצעות מעשי תרמית פוגעת באמון הציבור ומגבירה את החשדנות כי מחירי ניירות הערך הנסחרים אינם מבטאים נכוחה את הפעילות הכלכלית בחברה ובשוק.”

בהמשך אושרה גם תביעה ייצוגית אזרחית של משקיעים שרכשו את המניות בתקופת ההרצה – בהיקף של עד כ-50 מיליון שקל.

מה זה אומר לעסק שרוצה לגייס הון בשוק ההון

גיוס הון בשוק ההון – בין אם בדרך של הנפקה לבורסה, בין אם בהנפקת אג”ח – מחייב מארג שלם של הליכים: הכנת תשקיף, קבלת אישור מרשות ניירות ערך, בחינת שמאות, חוות דעת משפטיות, דיווחים שוטפים לאחר ההנפקה. חברה שנכנסת לשוק ההון עוברת ממעמד של “פרטית” ל”ציבורית” – ומקבלת על עצמה חובות שקיפות וציות שלא היו קיימים קודם.

הדירקטורים בחברה ציבורית חבים חובת אמונים לחברה ולציבור בעלי המניות. ועדת ביקורת ועדת תגמול הן לא בירוקרטיה – הן מגנות על הדירקטורים ועל החברה מפני טענות ניגוד עניינים.

המשקיע הפרטי – מה עומד לרשותו

משקיע שמרגיש שנפגע על ידי חברה ציבורית – שמידע נוסח בצורה מטעה בתשקיף, שדיווח מהותי אוחר, שנבחרה בו מדיניות שנועדה להעשיר את בעלי השליטה על חשבון המיעוט – יכול לפנות לתביעה ייצוגית. זהו הכלי האפקטיבי ביותר למשקיע הפרטי, כי הוא מאגד פגיעות קטנות של אלפי אנשים לתביעה אחת משמעותית.

מנגד – משקיע שמקבל “טיפ” ממקורב לחברה, שמנצל מידע שלא היה אמור להגיע אליו, שקונה מניות יום לפני הכרזה על עסקה – עלול לגלות שהוא צד בחקירת מידע פנים.

נקודה שכדאי לזכור גם בהקשר של תביעות משקיעים: לא כל ביצוע חסר ציפיות של תיק השקעות מבסס עילת תביעה. בתיק שייצג משרדנו (ת”א 63767-07-20 – ריחני נ’ קוואנטום שוקי הון בע”מ ואח’) ביקש משקיע פיצוי של 6.4 מיליון ₪ בגין “אובדן הזדמנויות” – הטענה שהיה מרוויח יותר אילו כספו היה מושקע במדד S&P. בית המשפט דחה את הטענה מכל וכל, וקבע כי שוק ניירות ערך אינו פוליסת ביטוח. תשואה שאינה גבוהה כשלעצמה אינה עילת רשלנות – כל עוד לא הוכחה הפרה ממשית של חובות הניהול. התביעה נדחתה, וריחני חויב ב-90,000 ₪ הוצאות. הערעור לבית המשפט העליון נדחה אף הוא.

שוקלים להנפיק, להשקיע בחברה ציבורית, או קיבלתם הודעה מרשות ניירות ערך? זה התחום שבו שגיאה אחת יכולה לסגור הליך פלילי.

© תדהר צור – משרד עורכי דין | המאמר נועד למידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי פרטני.